ערב פתיחה תערוכת "השתקפויות" בעזריאלי

ערב טוב. מי היה מאמין לפני 12 שנים כשעזבתי את הארץ לארה"ב שערב כזה יגיע במגדלי עזריאלי. התמונות שבתערוכה "השתקפויות" הן לא חלק מעבודתי המקצועית, אלא השתקפות מקרית של התפתחות חיי. ההזדמנות לצלם בניו יורק בכלל נוצרה במקריות עקב זה שענבל, חברה חדשה שהכרתי במסע מלכת המדבר שנה שעברה, הציעה לי לפגוש אותה לסופשבוע בניו יורק. הרעיון קסם לי, ועוד יותר בזכות אהבתי לריקוד הסלסה והאפשרות לקחת כמה כיתות ריקוד בזמן שהותי בניו יורק. המצלמה נלקחה כלאחר יד ויותר מתוך הרגל מאשר כוונה תחילה.
הפעם האחרונה שביקרתי בניו יורק היתה לפני 911, ותוך כדי שוטטויות אינסופית ברחובות ניו יורק והמחשבות החלו דוהרות בראשי ופתאום נגלה לעיניי פן חדש שלא שכלתי לזהות בביקודים קודמים ופניה שיקפו לי את כל מה שעברה העיר המדהימה הזו, ואת ההסטוריה שלה, כוחה, עוצמתה והוויתה. והמצלמה נכנסה לפעולה מפני שכצלמת, רגע כזה הוא הרגע בו אני יודעת כי אני משקפת פורטרט, ובאחריותי לתפוס אותו. ואיך שאומרים "השאר הוא הסטוריה".
כשאני מרימה את העיניים ומסתכלת מסביב לחדר ואני רואה את כל ההשתקפויות של האהבה שפה מסביבי אני יודעת כמה בת מזל אני. אז קודם כל אני רוצה להודות לכל מי שנמצא כאן הערב – באמת תודה מכל הלב שלקחתם את הזמן ובאתם לחלוק את הערב הזה איתי.
אנחנו ריקמה של אנשים שהם חלק מחיינו, וחלקים מהם משתקפים בנו. לי יש את הזכות לשקף אנשים מדהימים בחיי שבלעדייהם לא היינו נמצאים היום במעמד הזה ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות להם.
ל 3 נשים מדהימות שמעשירות את עולמי כבר 3 עשורים (מי היה מאמין) – שרית, אורלי ומיה שמוכיחות לי בעקביות ששום מרחק, יבשות או שנים יכולות להפריד חברות אמת.
דוד מולי שלא מבין איך אני מצלמת כמוהו בלי שהוא לימד אותי,ודודה מיקי שתמיד שם להראות לי איך החיים נראים בוורוד, ושאר המשפחה שלי שכל חיי עוטפת אותי באהבה שקטה ותומכת בכל מה שאני עושה.
למשפחה הקטנה שלי שאולי קטנה בגודל אבל אין עליה באהבה: ברוך שבעדינות בשקט ובהמון איכות רוח היה לי אבא תומך ומעודד כל חיי. אמא שלי שהיא בעצם בכלל הצלמת אני סתם עושה את זה למחייתי. וברצינות – בזכותה אני האשה שאני היום ואני מעריצה אותה לנצח ואין מילים להודות לה בכלל על מה שהיא לי ומה שעשתה בשבילי. ומכיוון שתמונה אחת שווה אלף מילים התערוכה הזו מוקדשת לה.
ואחותי הקטנה חן. היצור שאני הכי אוהבת בעולם שלא יודעת את זה אבל הרבה ממה שאני היום הוא בזכות קיומה. שוב ושוב היא נותנת לי את הכח לדחוף את עצמי עוד קצת. כי אני רוצה להיות דוגמא במעשה לאחותי הקטנה על איך שאת יכולה להיות כל מה שאת רוצה וחולמת ושואפת – השמיים הם הגבול.
לפני 20 שנה הוצאתי מהכיתה, ובו זמנית הוצא בחור מהכיתה ליד שלי. כשהסתכלתי עליו במסדרון בית הספר היה ברור למה הציאו אותו: הוא סידר את שערותיו בשתי קוקיות מצחיקות. כמובן שמייד התאהבתי בו ונהיינו חברים הכי טובים, שוב חברות ששרדה את כל השינויים והמהפכים בחיי, וגם בזכות חברות זו אני עומדת פה היום. מפני שכשמנכ"ל מגדלי עזריאלי מר איתי רשף ראה את התמונות האילו מוצגות בתערוכה באורלנדו פלורידה מייד הוא הציע לקרן מנהלת השיווק של המגדלים להציג את התערוכה פה. אז תודה מר רשף – או כמו שאני קוראת לו:"מנכ"ל קוקיות".
שוב תודה שבאתם, ואם אתם לוקחים משהוא מהערב הזה אתכם הלאה קחו בבקשה את השתקפוית האהבה שהענקתם לי הערב. תודה רבה.

כתבה במועדון מלכת המדבר

כמלכה בדימוס אני ממש גאה ונרגשת שחמדה גלעד, העורכת החדשה של מועדון מלכת המדבר, החליטה שהיא רוצה לעשות עלי
כתבה.

הכתבה מופיעה באתר "מועדון מלכת המדבר"

Grady Wedding

From the time Brittany first contacted me inquiring about wedding photography, to the time we actually got to speak it took a good couple of months. “I am so busy” she said to me when we finally got to talking “I saw your work I love it can we just hire you?”

True to form this busy mother of two showed up at the Dubsdread Golf Club driving an old truck like a race car “I’m not late!” she yelled smiling, and started laughing when she realized I was photographing her in her grandfather’s truck with her professional makeup and veil on.

Dubstread Golf Club provided a beautiful background to Brittany & Jonathan’s wedding. It was such a sweet moment when the couple’s daughter walked up to them during the outdoors ceremony, and when the ceremony was over Brittany & Jonathan each picked up a daughter and walked proudly down the aisle.

There were so many children running around having a great time, continuing through the reception where they were all showing off their best dance moves to the cheering crowd.

What a fun wedding, wishing you many more joys together!

Crupi Wedding

Cami was cool as a cucumber when I walked into the Hilton bridal suit where she was getting ready. It was only when her father saw her for the first time that she started tearing up, realizing the big day is really here. But she quickly wiped away her tears, and kept on smiling – she couldn’t wait to be married to Frank!

Frank at his room was nervously pasting, waiting for the call telling him “it’s time”. His son and daughter by his side, they were all joking and enjoying the morning as the kids were helping daddy get ready.

Ceremony went without a hitch at a beautifully decorated ball room at the Hilton, and Mr. & Mrs. Crupi floated on air out of there, to go see the reception room for the first time. The look on Frank’s face when he saw the groom’s cake Cami surprised him with…

As the reception begun with the couple’s first dance, Frank & Cami couldn’t take their eyes of each other. They enjoyed the cake cutting (“I don’t want to cut mine” joked Frank), the “chicken dance” (a surprise from Cami to Frank), and a lavender farewell out of that magical evening…all went by in a blur of joy, tears and wrapped in lots of love. And off they were to their honeymoon!

One last note: This beautiful wedding was coordinated and executed by Andrea Constantinou from the Hilton. http://www.hilton.com/en/hi/hotels/weddingindex.jhtml;jsessionid=RPHQ2QLAX4TGGCSGBIU2VCQ?ctyhocn=ORLDWHH

It is always such a pleasure working with her; I am going to miss her very much.