ליומולדת 26 עשיתי לי קעקוע של פרפר על הקרסול. בעשור האחרון אני מקבלת מחמאות כמעט יום יום על כמה הפרפר יפה. ולא יודעים שמעבר ליופי שלו, זה פרפר מיוחד ביותר. ההשראה שלי.
אני לא זוכרת מתי בפעם הראשונה נתקלתי בהסבר על פרפר המונארך, אבל הוא נותר חקוק במוחי. הפרפר הזה חי בצפון ארה"ב וקנדה ואורך חייו כחודש. אך פעם ב 6 דורות - פרפר המונארך חי 8 חודשים, ובזמן הזה הוא עושה את המסע הארוך מצפון ארה"ב עד למכסיקו, לבלות שם את חודשי החורף הארוכים ולהתרבות, ואז חוזר צפונה.
מה שמדהים מדענים, הוא קודם כל שהפרפרים האלה חוזרים לא סתם למכסיקו, אלא ליער ספציפי במכסיקו, והמדע לא מבין איך בכלל הדור השישי של המונארכים יודע שהוא צריך לעשות את המסע הארוך למקום הספציפי הזה, שנחוץ להתרבות ההמונית שלהם בכדי לא להכחד.
באופן לא מוסבר, מרגע ששמעתי את סיפור המונארך הרגשתי הזדהות עצומה עם היצורים היפים האלה, עד כדי כך שבחרתי לקעקע אחד כזה על גופי. במשך השנים גם תרמתי להצלת פרפר המונארך הנמצא ברשימת החיות הנכחדות בעקבות כריתת עצים ביער של המונארכים במכסיקו, ובכל פעם שאני רואה מונארך מעופף עולה חיוך על שפתי.
אבל שום דבר לא הכין אותי לבוקר שבת הקפוא בו כל כך רחמתי על עצמי מפני שהייתי מאד חולה עם דלקת ראות ולמרות זאת (מה לעשות) צריכה להוציא את סמי הכלב לטיול בוקר.
עם מעיל, כפפות וכובע חיכיתי שסם יסיים כבר את ענייניו ונחזור לחום הבית, ואז עיני קלטה פרפר מונארך על הכביש. נגשתי אליו והוא לא זז. הרמתי אותו והוא נאחז בכפפה שלי ומיד ראיתי שיש לו רק 3 רגליים. לרביעית חסר חצי, והוא לא הצליח לשמור על שיווי משקל. הכנף הימנית שלו היתה פגועה וחסר בה חלק, וככל שהוא פירפר בכנפיו הוא לא הצליח לעוף. החלטתי לקחת אותו הביתה איתי, מתוך הנחה שהוא ימות באותו לילה. הדלקתי אש באח, ישבתי לעבוד והפרפר העביר את היום נח על הכפפה שלי.
כשקמתי בבוקר גיליתי שהוא חי, ולא סתם אלא גם נראה יותר מאושש. הוא פירפר קצת בכנפיו והחלטתי שאם כך אז אאכיל אותו, רק ש...כן, מה מאכילים פרפר?
לאחר שיטוטים באינטרנט הכנתי תמיסה של מי סוכר בקערה והעמדתי אותו בתוכה על טישיו. ההסבר באינטרנט אמר שבעזרת סיכה אצטרך לפתוח לו את החדק בפעם הראשונה עד שיגלה את האוכל לבד.
חדק?...טוב. הסתכלתי מקרוב, התרכזתי, ופתאום ראיתי שכן, משהו מגולגל לו באזור הפה. בעזרת סיכה יישרתי לו את החדק לתוך מי הסוכר והוא לא היה צריך יותר עזרה ושתה בהתלהבות.
נאמר באינטרנט שאחרי הארוחה צריך לשטוף את רגלי הפרפר מהסוכר שנדבק. אם מישהו היה אומר לי שאני אי פעם אעשה טוש לפרפר הייתי אומרת שכן, בסדר, מיד אחרי שאקנח לקרנף את האף...
אבל הנה אני, מוצאת את עצמי מחזיקה פרפר מהכנפיים מתחת לזרם מים חלש ושוטפת את קריסטלי הסוכר מרגליו. אמרתי לעצמי שאם הוא יחיה עוד יום - אהיה מוכרחה למצוא לו שם. ביום השלישי קראתי לו מכסיקו – כי לשם הוא רצה להגיע.
מכסיקו היה חלק מחיי במשך שבועיים וחצי. ביום האחרון של חייו, כשהתקשרתי לאיגוד שמגן על פרפרי המונארך לראות אם יש עוד משהו שאני יכולה לעשות בשבילו, האישה בטלפון נדהמה לשמוע שפרפר מונארך חי אצלי שבועיים וחצי. מסתבר שאם נפגעת להם הכנף הם מתים כמעט מיידית. אם הם לא יכולים לעוף הם לא מוצאים סיבה לחיות. "כנראה היה לו טוב אצלך" היא ניסתה לנחם אותי.
מי היה מאמין שיצור כ"כ קטן יכול להוסיף כ"כ הרבה חיות לבית? כמה היה לי נחמד בשבועיים וחצי האלה לקום בבוקר, כמו תמיד לברך את סם הכלב הענק שלי בבוקר טוב, ואז לראות את מכסיקו מפרפר בהתלהבות מהכפפה על השולחן ברגע שהדלקתי את האור, כאילו גם משתתף בבוקר טוב.
סמי תמיד אוכל כשאני אוכלת, אבל עכשיו היה לנו "כסא שלישי" כי מכסיקו עמד על שולי קערת תמיסת הסוכר שלו וגמע אותה בעזרת החדק ,בזמן שאני עמדתי ואכלתי במטבח מהצלחת לידו. בהתחלה היה לו קשה לשמור על שיווי משקל בגלל הרגל החסרה אז החזקתי אותו מהכנפיים שלא ייפול על הפנים לתוך קערת מי הסוכר, עד שהוא התרגל למצבו ופיתח שיווי משקל. כאילו הוא לא ידע מה לעשות עם הרגל הגידמת הוא כל הזמן נופף בה, והיה מצחיק לשבת לארוחת ערב לשולחן האוכל ומכסיקו עומד על הכפפה מולי ומנופף לי ברגלו.
כשמכסיקו התחזק, הוא החליט שאם הוא לא יכול לעוף למכסיקו - אז הוא יצעד לשם. הוא זנח את בטחון הכפפה והחל לבצע זינוקי התאבדות לשטיח. תחילה הייתי מבוהלת שהמפגש עם סמי יהיה סופני, אך הענק העדין שלי שוב הוכיח שהוא הכלב הכי מדהים בעולם, ולאחר מספר רחרוחים מהירים, וההבנה שמכסיקו קטן מדי לשחק איתו, הוא הניח לפרפר לצעוד עליו ולידו כרצונו. ואני הייתי עדה לדו קיום בשלום שהעולם שלנו יכול רק להתקנא בו וללמוד ממנו.
היו ימים שלקחתי את סם ואת מכסיקו לדשא, ומכסיקו ישב על הברך שלי ונהנה מאמבטיית שמש בזמן שזרקתי את הפריזבי לסם. באיזהשהו שלב המצב אפילו הפסיק להיראות לי הזוי, ונכנסנו לשגרה.
כך שעל אף שידעתי שמכסיקו לא יישרוד, לא הייתי מוכנה למראה שמצאתי כשקמתי בבוקר. מכסיקו דעך, התגמד בין הכפפה לשולחן, ופירפר בחולשה בכנפיו עד שבסוף היום לא עוד.
סם ואני קברנו את מכסיקו קבורה מלכותית באגם. וחשבתי לי כמה ברת מזל אני שהיה לי את העונג לארח את היצור הענוג הזה בחיי. עכשיו אני יודעת בוודאות שבצדק פרפר המונארך הוא ההשראה שלי. תמיד הזדהתי עם הפרפרים האלה, מפני שגם אני, כמוהם, עושה החלטות בחיי בלי לדעת איך ולאן הן יקחו אותי, אבל יודעת בתוכי שזו הדרך שלי והיא נכונה לי ותביא אותי לאן שאני צריכה להגיע.
בשבועיים וחצי האחרונים פרפר מונארך קטן אחד הראה לי באופן אישי שאפילו אם לא מגיעים למכסיקו – חוויות הדרך לשם, מי שפוגשים בדרך ואיך שנהנים מהדרך - זה בעצם מה שחשוב.
לקבלת הסבר מורחב על המונארך ולהצלת פרפר המונארך מסכנת הכחדה אפשר לתרום באתר.
As a long time admirer of the Monarch butterfly, and an “adoptive parent” of one via World Wildlife Fund, recently I had the pleasure of truly adopting a Monarch. I found him one cold morning on the driveway of my apartment complex, one limb missing and the right wing torn, he wasn’t able to take flight. And so I took him in and had the pleasure of his company for two and a half weeks before he died a few days ago. I named him Mexico, since that’s where he wanted to go.
Mexico was the most beautiful reminder of the small joys in life (no pun intended) on an everyday bases. If anyone had ever told me I’ll be feeding a butterfly and then washing the sugar crystals off his limbs I would have said:”sure, right after I help a rhinoceros blow his nose”. But sure enough I went on line, found out how to feed him, and he was a fun dining companion to me and my Labrador, Sam. After a few days Mexico got strong enough to wonder around my apartment’s carpet. I was worried that when my 100lbs Sam meet him the meeting will end up devastating, but sure enough these two provided a perfect example of co-existence.
I will truly miss Mexico, but so happy I had the pleasure of his company. He will forever be my inspiration that even if you don’t make to Mexico – it’s all about the journey there, the people you meet and the experiences you have.
If you are looking for a meaningful gift this holiday season please "adopt" an give a gift that helps save some of the most endangered species from extinction. Donate and choose from over 90 symbolic adoptions at WWF
